כותרת דפי מזכרת

שער מזכרת חדש באתר מזכרת עכשיו מה שהיה שער המוזיאון

 

מניין השנים לחורבן

 

על מכתבים ומסמכים אחרים מסוף המאה ה- 19 או תחילת ה- 20, ולפעמים גם על חפצים, מוצאים לפעמים תאריך עברי מוזר, כמו על חנוכיה זו:

ו' כסלו תרנ''א

כתובת חרוטה בחנוכיה: ו' כסלו ת'ת'כ'ב' - אבל מה באמת התאריך?

חנוכיה זו היא מתנת נישואין, וברור כי חרוט בה התאריך, אבל איזו מין שנה זו תתכ"ב? היינו יכולים לצפות ל-תר..., או לכל היותר ל-תש... (עכשיו תשע"ב). הרי שנות ה-תת... עדין לא הגיעו, והאחרונות היו לפני קרוב לאלף שנים. (למתעניינים - פרטים נוספים על החנוכיה בהערה למטה).

תאריך דומה נמצא על מכתב מאותה תקופה, שכתב חלוץ צעיר ונלהב ברחובות (גם עליו פרטים אחדים למטה). המכתב הזה כבר מכיל רמזים נוספים למהות התאריך. למעשה את מפתח החידה:

ח' ניסן תרע''ב

מנחם ברלינר כתב אל משפחתו - מתי?

 

ראשית, ציון השנה כאן מכיל גם את האלפים. לפי מניין השנים הרגיל, לבריאת העולם (על פי התורה), השנה עכשיו היא ה'תשע"ב לפ"ג (לפ"ג = ראשי התיבות של "לפרט גדול", זאת אומרת בציון האלפים, להבדיל מ"לפרט קטן", בר"ת לפ"ק, - ציון השנה ללא האלפים), חמשת אלפים שבע מאות שבעים ושתיים. במכתב השנה היא א'תתמ"ג, אלף שמונה מאות ארבעים ושלוש. המכתב הוא מלפני מאה שנים, בערך, לכן התחילו את הספירה המוזרה הזאת לפני מעט יותר מאלף ותשע מאות שנים.

שנית, אחרי השנה מופיע הקיצור " לח' " - לחרותנו? לחורבננו? המספר מתאים לחורבן בית המקדש השני, לכן - לחורבן! המניין הזה הוא מניין השנים מאז חורבן הבית השני!

במניין לחורבן השתמשו פה ושם במשך כל השנים. הוא נעשה נפוץ בשנות השמונים של המאה ה- 19, כאשר התעוררה תנועת חיבת ציון, ואחריה הציונות המדינית. כאשר מתכוננים לגאולה, רוצים להזכיר את החורבן. וגם אז היה שנוי במחלוקת ולא הכל תמכו בשימוש בו. השימוש בו נמשך עד אחרי הצהרת בלפור, בסוף מלחמת העולם הראשונה, ונפסק בהשפעת אליעזר בן יהודה שראה בהצהרה התחלה חדשה. פרטים נוספים על תולדות המניין לחורבן בוויקיפדיה העברית (לא בדקתי את דיוקם). אני חושב שהשימוש בו דעך עוד קודם. גם מנחם ברלינר, כותב המכתב המובא למעלה, הפסיק להשתמש במניין זה לאחר זמן מה. רבים הבינו, אני חושב, כי יותר משהחורבן סימל את אובדן העצמאות המדינית של היהודים, הוא סימן את ההתחדשות המהפכנית של האמונה היהודית ביבנה וחכמיה. תם עידן בית המקדש, וחורבנו הפיזי היה רק חלק מזה.

בהמשך הדף נראה איך לעבור ממניין למניין.

ספרי ההיסטוריה מלמדים אותנו כי בית המקדש השני חרב בסביבות ט' באב בשנת ג'תת"ל, שהיא השנה ה- 3,830 לבריאת העולם. שנה זו נקבעה כראשונה לחורבן. לכן, כדי לעבור מהשנה העברית הרגילה, לבריאת העולם, אל השנה לחורבן, צריך להחסיר שנה אחת פחות - 3,829 שנים, ובאותיות - ג'תתכ"ט. להמרת השנה בכיוון ההפוך - צריך להוסיף את אותו המספר.

לדוגמה, נחשב עכשיו את השנה הרגילה של שני הפריטים שלמעלה. ראשית, במכתב (החישוב - משמאל לימין):

ה'תרע"ב = 5,672 = 3,829 + 1,843 == 1843 = א'תתמ"ג

הנה ההסבר: הפכנו את השנה לחורבן (א'תתמ"ג) למספר (1843), הוספנו 3,829, שהוא הערך המספרי של השנה שלפני החורבן, ואת התוצאה (5,672) הפכנו בחזרה לאותיות (ה'תרע"ב). זו השנה בלוח הרגיל (לבריאת העולם).
הסימן " == " (שני סימני שוויון זה בצד זה) מציין כאן כי משני צדיו נמצא לא אותו מספר, אלא אותה שנה במניין שונה.

ושנית, התאריך על החנוכיה:

תרנ"א = 651 = 829 + 822 == 822 = תתכ"ב

החישוב הזה זהה לקודם, מחוץ לאלפים - לאן נעלמו האלפים? מאחר שהתאריך היה כתוב לפ"ק, ללא האלפים, פשוט התעלמנו מהם גם בחישוב. בשפה מתמטית - החשבון נעשה "מודולו 1000".

בלוח הכללי-נוצרי שנת החורבן היתה 70. אם נתונה השנה לחורבן, אפשר לחשב ממנה ישירות את השנה הכללית ע"י הוספת 69. כאן תהיה במקום תזכורת קטנה למי שרוצה להמיר שנה עברית לשנה הכללית-נוצרית: אין חפיפה מלאה בין השנה העברית לכללית. בספטמבר, או לכל המאוחר בתחילת אוקטובר, השנה העברית כבר מתחלפת, שלושה, שלושה וחצי חודשים בקירוב לפני הכללית. לכן, לדוגמה, השנה הכללית "של" החנוכיה היא רק 1890. בכסלו, השנה הכללית עדיין לא התחלפה.

על המכתב: זה מכתבו של צעיר בשם מנחם ברלינר, שברח מרוסיה ועלה לא"י ב- 1911, עבד בפרדסי פתח-תקוה ורחובות, ושמר בכרמי רחובות וגן-שמואל (שנקרא כך ע"ש הרב שמואל מוהליבר, והיה אז חווה מצפון מזרח לחדרה). ימים ספורים אחרי שהדף בגופו ובחרבו התקפה צ'רקסית על גן-שמואל, מת בקדחת הצהובה - יתוש קטן הרג אותו בטרם מלאו לו 24 שנים. מכתביו אל משפחתו, השמורים בארכיון הציוני המרכזי, מספרים על הרפתקאות, מעשים וארועים רבים יותר משאפשר לחשוב לפי תקציר קורות חייו הקצרים. במכתבים אלה פגשתי לראשונה את מניין השנים לחורבן.

על החנוכיה: החנוכיה היא מתנת חובבי ציון לנישואיהם של אריה לייב הלוי הורוויץ ומלכה רבקה לבית יפה ב- 6 בנובמבר 1890 (זה התאריך בלוח היוליאני שהיה מקובל אז ברוסיה. בלוח הגרגוריאני המקובל עלינו, התאריך הכללי היה 18 בנובמבר), זמן קצר לפני עלייתם לא"י. הם נישאו בתחנת רכבת בקו סנט-פטרסבורג - וורשה, ליד עירם קובנה - מקום בלתי רגיל לחתונה. האם התחילו בנסיעתם מיד לאחר הטקס? אחרי תקופה קצרה ביפו, הם עברו אל המושבה עקרון (היא מזכרת-בתיה), ואריה לייב הורה בה בבית הספר שבע שנים (חפשו אותו ב"ספר למזכרת").
נינם של אריה לייב ומלכה רבקה השאיל את החנוכיה למוזיאון "אוצרות בחומה", בעכו, שם הוצגה בתערוכת חנוכיות בחנוכה תשע"ב. תודה ליוסי וייס שמצא את מודעת החתונה בעיתון "המליץ", וזיהה את מקומה.

חנוכייתם של אריה לייב ומלכה רבקה

הועלה לאתר לראשונה 2011-01-07
שינוי אחרון 2011-01-08