שער מזכרת חדש באתר מזכרת עכשיו מה שהיה שער המוזיאון
עד לפני זמן לא רב היה בבית העלמין של מזכרת בתיה קבר, ועל המצבה שעליו נכתב "אלמוני, נפל במלחמת הקוממיות, בתש"ח, תנצב"ה". בסוף יולי, או אולי בתחילת אוגוסט 2007, החליפו אנשי היחידה להנצחת החייל את המצבה כגנבים בלילה, בלי להודיע ובלי לתאם עם איש, במצבה חדשה: "כאן נטמנו ממצאים ספוגים בדם מקרבות לטרון-תש''ח". רק שבועות אחר כך גילה מישהו את ההחלפה, והתחילה מסכת של שמועות וטענות.
הנה הסיפור, המלא כמעט, של הקבר:
באחד הבקרים של אייר תש"ח (כנראה 31 במאי, או אולי 1 ביוני 1948) ראו אנשי המושבה מזכרת בתיה בדרכם אל השדות, בשולי בית העלמין של המושבה, מרוחק מעט משאר הקברים, קבר טרי ועליו קסדה נקובת כדור רובה, ללא שם. בית העלמין היה אז קטן ובלתי מגודר, והדרך אל שדות המושבה עברה לידו. הימים היו ימיה הראשונים של מדינת ישראל, וקרבות מלחמת העצמאות היו בעיצומם.
אם ישנו קבר, אך טבעי הוא לחשוב כי מישהו קבור בו. במושבה, רוחשת הסודות האפלים, סיפרו כי נקבר שם בחשאי בוגד שהפלמ"ח (אשר עדיין לא פורק אז) הוציא להורג בלילה בשדות. היה גם מי ששמע את היריות. היה גם מי שסיפר כי שמע את הסיפור מהחיילים שהוציאו אותו להורג. סיפרו כי אלמונים פוקדים את הקבר מדי שנה, בחשכת הלילה, ומניחים עליו פרחים. אחרים אמרו כי הנקבר הוא עולה חדש שנפצע בקרבות לטרון ומת בבית החולים הקדמי המאולתר שהיה אז במרפאה של המושבה (במבנה בית הספר הישן, כיום המזכירות והמרפאה של בית הספר הרצוג ברח' רוטשילד), ואיש לא ידע את שמו וזהותו. זה נשמע הגיוני. היו רבים כאלה. רק בשנת 2007, כששים שנים אחרי המלחמה ההיא, הכריזה היחידה לאיתור נעדרים (אית"ן) על השלמת זיהוי כל האלמונים. שני הסיפורים התערבבו בספר הנקרא "מזכרת שבלב", ספר מאד לא אמין על תולדות המושבה (וזו הזדמנות נוספת להזהיר מפניו).
אחרים טענו כי אין בקבר גופה, אלא רק תחבושות או שמיכות ספוגות בדם מהמרפאה - סיפור הרבה פחות מעניין. מי הקשיב להם? ספר הנפטרים של המושבה, יומן החברה קדישא, אינו מזכיר קבר זה כלל.
שנים רבות היה הקבר חשוף, ומקומו מסומן רק ביתד-עץ ועליה הקסדה. היה חשש שייטשטש ומקומו ישכח. לבקשת מי מאנשי המושבה כיסתה היחידה להנצחת החייל את הקבר בלוחות אבן, והניחה עליו את מצבת האלמוני.
אית"ן, היחידה לאיתור נעדרים, בהתחקותה ללא לאות אחר כל נעדר ואלמוני, הגיעה גם אל הקבר הזה וחקרה אחדים מאנשי המושבה. העדות החשובה ביותר היתה של מי שהיה כנראה אחראי למרפאה בזמן המלחמה. הוא מסר שמיכות ספוגות דם לחברה קדישא, והשתתף בחפירת הקבר שנטמנו בו. אית"ן איתרה בארכיון צה"ל גם מכתב שנכתב חדשים ספורים אחרי חפירת הקבר, ומתעד את האירועים הקשורים בו.
והאמת היא זו:
אחד מחללי קרבות לטרון הובא אל המרפאה במושבה, כנראה בטעות, ואחר כך הועבר לנקודת איסוף בחולדה הערבית. בקבר נטמנו שמיכות ספוגות בדם ושרידים קטנים שנשארו במרפאה. על הקבר הונחה הקסדה נקובת הכדור של החייל. החלל עצמו נקבר כאלמוני בבית העלמין בנחלת יצחק, בת"א, והוא מהאחרונים שקברם אותר וזוהה בוודאות.
המסקנות האלה של החקירה נמסרו ליחידה להנצחת החייל, והן שהביאו להחלפת המצבה (כאמור - בלי להודיע לאיש במזכרת בתיה). הנה כך התגלו העובדות, והכל בא על מקומו. לא כל כך דרמתי, אבל מדוייק.
חבל רק שהחלפת המצבה נעשתה בלי הודעה, בלי תאום, ובלי רגישות, ושהמצבה הישנה נלקחה וכנראה הושמדה. המצבה הזאת, ביחד עם כל הסיפורים שסופרו, נכונים או חסרי בסיס ככל שיהיו, הם חלק מההיסטוריה של המושבה מזכרת בתיה, לשעבר עקרון. ויש, כך שמעתי, מי שישנן לו טענות נגד ההחלפה הזאת.
נשארה עוד נקודה אחת. הקבר לא נחפר, ותכולתו לא נבדקה. היתכן שבבית העלמין של מזכרת בתיה, המושבה רוחשת הסודות האפלים, מתחת לממצאים האמיתיים ספוגי הדם, אמנם חבויה עדיין גופה שהממצאים ספוגי הדם הם כיסוי לה, ואשר את סיפורה האמיתי לעולם לא נדע?
הועלה לאתר 2007-09-08
שינוי אחרון 2010-06-27