כותרת דפי מזכרת

שער מזכרת חדש באתר מזכרת עכשיו מה שהיה שער המוזיאון

 

קבר האלמוני ממלחמת הקוממיות

 

אלמוני, נפל במלחמת הקוממיות, בתש''ח, תנצב''ה

המצבה הישנה

עד לפני זמן לא רב היה בבית העלמין של מזכרת בתיה קבר, ועל המצבה שעליו כתוב "אלמוני, נפל במלחמת הקוממיות, בתש"ח, תנצב"ה". בסוף יולי, או אולי בתחילת אוגוסט 2007, החליפו אנשי היחידה להנצחת החייל את המצבה כגנבים בלילה, בלי להודיע ובלי לתאם עם איש, במצבה חדשה: "כאן נטמנו ממצאים ספוגים בדם מקרבות לטרון-תש''ח". רק שבועות אחר כך גילה מישהו את ההחלפה, והתחילה מסכת של שמועות וטענות.

הנה הסיפור, המלא כמעט, של הקבר:

בבוקרו יום שלישי ג' באייר תש"ח, 1 ביוני 1948, ראו אנשי המושבה מזכרת בתיה בדרכם אל השדות, בשולי בית העלמין של המושבה, מרוחק מעט משאר הקברים, קבר טרי ועליו קסדה נקובת כדור רובה, ללא שם. בית העלמין היה אז קטן ובלתי מגודר, והדרך אל שדות המושבה עברה לידו. הימים היו ימיה הראשונים של מדינת ישראל, וקרבות מלחמת העצמאות היו בעיצומם.
אם ישנו קבר, אך טבעי הוא לחשוב כי מישהו קבור בו. במושבה, רוחשת השמועות והסודות האפלים, סיפרו כי נקבר שם בחשאי בוגד שהפלמ"ח (אשר עדיין לא פורק אז) הוציא להורג בלילה בשדות. היה גם מי ששמע את היריות. היה גם מי שסיפר כי שמע את הסיפור מהחיילים שהוציאו אותו להורג. סיפרו כי אלמונים פוקדים את הקבר מדי שנה, בחשכת הלילה, ומניחים עליו פרחים. אחרים אמרו כי הנקבר הוא אלמוני שנמצא ירוי בשדות המושבה, או כי הוא עולה חדש שנפצע בקרבות לטרון ומת בבית החולים הקדמי המאולתר שהיה אז במרפאה של המושבה (במבנה בית הספר הישן, כיום המזכירות והמרפאה של בית הספר הרצוג ברח' רוטשילד), ואיש לא ידע את שמו וזהותו. הסיפור האחרון נשמע הגיוני. היו רבים כאלה. רק בשנת 2007, כששים שנים אחרי המלחמה ההיא, הכריזה היחידה לאיתור נעדרים (אית"ן) על השלמת זיהוי כל האלמונים. שני הסיפורים, על הבוגד ועל האלמוני, התערבבו בספר הנקרא "מזכרת שבלב", ספר מאד לא אמין על תולדות המושבה (וזו הזדמנות נוספת להזהיר מפניו).
אחרים טענו כי אין בקבר גופה, אלא רק תחבושות או שמיכות ספוגות בדם מהמרפאה - סיפור הרבה פחות מעניין. מי הקשיב להם? ספר הנפטרים של המושבה, יומן החברה קדישא, אינו מזכיר קבר זה כלל.

קסדה ומעגל אבנים

הקבר המקורי, לפני הקמת מצבה

שנים רבות היה הקבר חשוף, ומקומו מסומן רק במעגל אבנים ויתד-עץ שעליה הקסדה. היה חשש שייטשטש ומקומו ישכח. לבקשת מי מאנשי המושבה כיסתה היחידה להנצחת החייל את הקבר בלוחות אבן, והניחה עליו את מצבת האלמוני.
אית"ן, היחידה לאיתור נעדרים, בהתחקותה ללא לאות אחר כל נעדר ואלמוני, הגיעה גם אל הקבר הזה וחקרה אחדים מאנשי המושבה. העדות האמינה והחשובה ביותר היתה של יצחק לוי ז"ל, אשר כנער היה פעיל במרפאה, בזמן המלחמה. את עדותו על הפרשה מסר בשנת 2000, בעקבות כתבה בגלי צה"ל, והיא נתמכת בממצאים נוספים. הוא סיפר כי קיבל שמיכות ספוגות דם ועוד, והשתתף בעצמו בחפירת הקבר שנטמנו בו. אית"ן איתרה בארכיון צה"ל גם מכתב שנכתב חדשים ספורים אחרי חפירת הקבר, ומתעד את האירועים הקשורים בו. העדות המפורטת בגוף ראשון, והעובדות התומכות, הביאו למסקנה שזה היה המהלך האמיתי של האירועים. אית"ן סיכמו, לאחרונה, את החקירה ומסקנותיה בדוח, ואחד מעותקיו נמצא במוזיאון המושבה.

ובכן האמת ההיסטורית, ככל שאפשר ללמוד אותה מהעדויות, היא זו:
בזחל"מ (הרכב המשוריין) שהעביר את אחד מחללי קרבות לטרון, אשר נפגע בראשו, אל נקודת האיסוף בדיר מוחיזין (כיום שטח חורבות ממזרח למושב בקוע), נשארו שמיכות וקסדה ובהן דם וחלקי רקמות. כלי רכב משוריין, כנראה אותו זחל"מ, עצר אח"כ, בשעת לפנות ערב, בכניסה למרפאה של מזכרת בתיה. הנהג שאל את יצחק לוי, נער שישב בכניסה למרפאה, מה לעשות בשרידים אלה. בהתייעצות עם אביו ועם משה שקולניק, שהיה אחראי על בית העלמין, הם חפרו בור בשולי בית העלמין, ובו בערב קברו בו את השרידים. את המקום סימנו והניחו עליו את חלקה החיצוני של הקסדה נקובת הכדור של החלל. החלל עצמו נקבר כאלמוני, תחילה בנען, ולבסוף בבית העלמין בנחלת יצחק, בת"א. הוא מהאלמונים האחרונים שקברם אותר וזוהה בוודאות.
גם תעלומת הפרחים נפתרה. התברר כי אמו של נופל אחר, הקבור בקרבת מקום, הצטערה על האלמוני אשר איש אינו פוקד את קברו, והניחה גם עליו פרחים ואבן.
המסקנות האלה של החקירה נמסרו ליחידה להנצחת החייל, והן שהביאו להחלפת המצבה (כאמור - בלי להודיע לאיש במזכרת בתיה). הנה כך התגלו העובדות, והכל בא על מקומו. לא כל כך דרמתי, אבל נכון. מצד שני אולי להיפך - האמת דרמתית הרבה יותר מכל סיפורי ההבל. אולי עוד אספר כאן את סיפורו של החלל.

חבל שהחלפת המצבה נעשתה בלי הודעה, בלי תאום, ובלי רגישות, ושהמצבה הישנה נלקחה וכנראה הושמדה. המצבה הזאת, ביחד עם כל הסיפורים שסופרו, נכונים או חסרי בסיס ככל שיהיו, הם חלק מההיסטוריה של המושבה מזכרת בתיה, לשעבר עקרון. ויש, כך שמעתי, מי שישנן לו טענות נגד ההחלפה הזאת.

נשארה עוד נקודה אחת. הקבר לא נחפר, ותכולתו לא נבדקה. היתכן שבבית העלמין של מזכרת בתיה, המושבה רוחשת הסודות האפלים, מתחת לממצאים האמיתיים ספוגי הדם, אמנם חבויה עדיין גופה שהממצאים ספוגי הדם הם כיסוי לה, ואשר את סיפורה האמיתי לעולם לא נדע?

כאן נטמנו ממצאים ספוגים בדם מקרבות לטרון-תש''ח

המצבה החדשה

 

שלוש הערות לסיום:

דוח החקירה המסכם של הפרשה, שאית"ן הכינה לאחרונה - תוצאת מאמצים לא מעטים שלי - נמסר לארכיון ההיסטורי של מזכרת בתיה. לפי הממצאים שבדוח זה, המדוייקים יותר ממה שידעתי עד עתה, ומעט מידע נוסף, עדכנתי את הדף והתאמתי אותו למידע החדש (אמנם השינויים לא היו גדולים). בדוח עצמו אפשר לעיין במוזיאון המושבה.

אחד הממצאים בדוח הוא תצלום ישן של "קבר האלמוני", שנעשה בסמוך לטמינת "הממצאים ספוגי הדם" בו. התצלום היה בידי אחותו של הנופל, אשר מקום קברו התגלה רק לאחרונה. היא קיבלה את התצלום כתצלום קברו של אחיה, אבל לא ידעה היכן הוא נמצא. קיבלתי ממנה העתק של התצלום, והוא מוצג כאן לראשונה באיכות גבוהה. בדוח אית"ן נמצא רק העתק שנעשה במכונת צילום משרדית באיכות נמוכה.

אני מקווה שקוראי דף זה יכולים להבין מעצמם כי האפשרות של גופה נוספת, מתחת ל"ממצאים", לא הועלתה כהשערה רצינית, מה גם שסופר קודם על השלמת זיהוי כל האלמונים. לכן קוריוז משעשע הוא כי הספר "ספר למזכרת" לקח זאת ברצינות יתר, וכתב (ע' 274) כי "יש גם הטוענים שלאחר כל כך הרבה שנים הגיעה העת לחקירה רצינית, לרבות פתיחת הקבר ...", בהסתמכו, לא ברור לי איך, על דף זה. לדעתי, החקירה של אית"ן רצינית דיה, ומיישבת את השאלה של תכולת הקבר.

הועלה לאתר 2007-09-08
שונה 2010-06-27
שינוי אחרון 2012-04-02