שער מזכרת חדש באתר מזכרת עכשיו מה שהיה שער המוזיאון
בדף הקודם הובאו חילופי הדברים בין יחיאל ברי"ל לבין הרב צדוק הכהן.
חילופי דברים חריפים כאלה, אין פלא על כך שעוררו תשומת לב בזמנם.
הנה לנו מאמר המערכת של "המגיד" שבועות מספר אחר כך ("המגיד", שנת 1884, גליון 13, 27 במרס).
ראשית, המאמר מנסה לשקול את מעשיו של מנהל מקוה ישראל, האדון הירש (בדרך כלל אין מוסיפים את שמו הפרטי), מספר לנו כי הירש לא היה מוכן לקנות את הקרקע עבור העולים כל עוד יחיאל ברי"ל היה בארץ, אבל אינו מוכן לפסוק את דינו של הירש לזכות או לחובה.
ושנית, וזה עבורנו כאן העיקר, הוא מגלה לנו, סוף כל סוף, אמנם במרומז, מיהו "סנבלט החורוני שבזמננו":
עכשיו אנחנו יודעים. הוא האדון הנכבד מיכאל ארלנגר, עוזר הברון, אם כי לשאלה במה זכה לתואר הזה יש לנו אולי רק רמז דק, כי "הוא יודע לכלכל כל דבר ... במתון ...".
ראשי תיבות אחדים, שאינם מקובלים כיום:
ע"ד - על דבר
אה"ק - ארץ הקודש
בל"ס - בלא ספק
וז"ל - וזה לשונו
אי"ה - אם ירצה השם
עכ"ל - עד כאן לשונו.
וכאשר יש מחלוקת בין אידיאליסטים לבין בעלי ממון, רבים נזעקים להגן על עניינם של העשירים. כך גם "אנשים רבים ידועים ונכבדים" מחובבי ציון בביאליסטוק ("המגיד", שנת 1884, גליון 14, 3 באפריל). מזכרת בתיה נוכחה בעובדה הזאת עוד פעמים נוספות, בשנותיה הראשונות.
מצד שני, המכתב מרחיב כל כך בעניין ה"מתינות" של ארלנגר, עד שהוא מעלה תהיות לגבי כוונתו האמיתית:
למעשה, אין חדש תחת השמש.
בחזרה אל הדף הקודם.
שינוי אחרון 2005-08-02